הגענו לברצלונה לפני כארבע שנים. הרקע שלנו בספרדית כלל כמה מושגים שהכרנו מסדרות טלוויזיה, ולא הרבה יותר מזה. עשינו מאמץ גדול כדי ללמוד את השפה, ורק היום זה מרגיש כאילו אנחנו מתחילים לשלוט בה. הילדים שלנו ידעו עוד אפילו פחות ספרדית כשהגיעו, בני 3 ו-5. אלא שלהם לא לקחו יותר מכמה חודשים כדי לפטפט בספרדית. אחרי שהחלו לג'נגל בקלות בין שיחה בקטאלנית לזו בספרדית, אנחנו ההורים צחקנו שבקרוב הילדים יוכלו לתכסס תכסיסים בבית בשפה שאנחנו לא מבינים.
צפייה בהם מדברים בשפות שלא הכירו כלל עד לא מזמן לימדה אותנו להעריך את המשמעות של דו-לשוניות בגיל צעיר. מעבר לערכים החיובים המובנים מאליו, כמו היכולת שלהם להשתלב בחברה ולהבין את המתרחש סביבם, גילינו דבר מעניין נוסף: היכולות שלהם ללמוד, להבין ולקלוט יחסית בקלות דברים חדשים. אלה יכולים להיות משחקים, חומר קריאה כלשהו או אפילו שפה חדשה. הילדים שלי עדיין זוכרים מילים שנזרקו מתישהו באוויר בערבית או צרפתית, ואין לי דרך טובה יותר להסביר את זה מאשר היכולת שלהם לפתוח עוד תיקיית שפה במוח ולאחסן בה את הנתונים החדשים.
בעבר, נהוג היה לחשוב שלימוד ילדים לדו-לשוניות עלול להוביל לקשיים אוראליים. במקום שיתמקצעו בשפה אחת, הם מתקשים עם שתיים ולומדים לדבר לאט יותר. מאז מחקרים רבים הוכיחו שגם אם ילד מתקשה ברכישת שפה, זה לא בהכרח אומר שהדבר קורה בגלל שהוא לומד שפה נוספת. אחדים סבורים כי יש לשוחח עם הילד בשפות שונות עוד בשלב העוברות. היום כמעט שאין ספק באיכויות שיכולה לספק דו-לשוניות, והנה כמה מהן:
כי זה משפר את יכולת הלמידה שלהם: חוקרים מאוניברסיטת יורק פרסמו בתחילת העשור שעבר מחקר שבמסגרתו נבחנו 104 ילדים בני שש. החוקרים חילקו את הילדים לארבע קבוצות (דוברי אנגלית בלבד, דוברי סינית ואנגלית, דוברי צרפתית ואנגלית ודוברי ספרדית ואנגלית). הם נתנו לילדים שלוש משימות מילוליות ואחת בלתי מילולית. כל הילדים השיגו תוצאות זהות במשימה הלא-מילולית ובמשימות השפתיות הוכיחו הילדים הדו-לשוניים אוריינות גבוהה יותר. מחקר אחר מצא כי תלמידים שלמדו לפחות ארבע שנים שפה זרה הסתדרו טוב יותר מחבריהם החד-לשוניים בחלקים הלשוניים והמתמטיים של מבחני הפסיכומטרי שלהם. בנוסף, המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הילד קבע כי לילדים דוברי יותר משפה אחת קל יותר להתנהל עם ריבוי משימות, ואפילו לשמור על ריכוז בצורה ממושכת יותר. כשרואים כיצד ילדים שולפים את השפה הנכונה לשיחה בעת הצורך, ומבלי להתבלבל, ממש אפשר להבחין בתהליך הזה כשהוא מתרחש.
כי זה משפר להם את הזיכרון: אנחנו כבר יודעים, וזו אולי קלישאה, אבל המוח שלנו הוא כמו שריר. תלמיד צעיר מאמן את המוח שלו בשינון אוצר מילים וחוקים לשוניים. הוא לא רק לומד את השפה החדשה, אלא מכין את המוח לסיטואציה שבה יצטרך ללמוד עוד אחת לאחר מכן. מעבר לזה, מחקר של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה מגלה כי דוברי יותר משפה אחת מפחיתים את הסיכון ללקות בדמנציה בשלב מאוחר יותר של החיים.
כי זה נותן להם דחיפה קטנה לקראת העתיד: אנחנו חיים בעולם פתוח וטכנולוגי, שבו הקריירה והחיים לא חייבים להתנהל באותו מקום ובאותה שפה שאיתה התחלת את חייך. בעידן שבו רשתות חברתיות יכולות לחבר אנשים מפינות מרוחקות על כדור הארץ, לילדים שגדלו עם יותר משפה אחת יש יתרון לא רע להתחיל איתו – וזה נכון ברמה החברתית, האקדמאית וגם במציאת הקריירה לחיים. "קורן ופרי", חברת ייעוץ אמריקאית, מצאה כי רוב יועצי ההשמה באירופה, אמריקה הלטינית ואסיה מוצאים בדו-לשוניות ערך משמעותי בהצלחה בשוק העבודה הנוכחי. דו-לשוניות יכולה להיות הדרך של הילד להיפתח לעולם. הוא לא מוגבל לשפה אחת ויכול לראות את העולם דרך זוויות שונות, בהתאם ליכולת שלו לחקור ולגלות בעזרת כלים רבים יותר.
כי זה משפר את המוזיקליות שלהם. כן, מתברר שילדים דו-לשוניים משתמשים טוב יותר במערכת השמיעה שלהם. זה נשמע מוזר, אבל אולי קצת פחות אם חושבים על זה לעומק. מחקר של אוניברסיטת נורת'ווסטרן מגלה שלמידת שפה שנייה עוזרת לשפר את מערכת השמיעה של ילדים, דבר שיכול בין השאר להועיל בבואם ללמוד לנגן על כלי כלשהו. הטענה של המחקר הזה נשמעת הגיונית כשחושבים על היתרונות שהזכרנו, לדוגמה מולטי-טסקינג, תכונה שכמובן מועילה גם היא ללימוד מוזיקה.
כי זה כיף. מעבר לכל המוזכר לעיל, ילדים בעלי יותר משפה אחת נחשפים לתרבויות שונות, לאמנויות שונות, לאנשים שונים. בעזרת היכרות עם השפה האותנטית, הם מבינים הכל טוב יותר. וכשעושים את כל זה בעזרת משחקים ובאווירה כיפית, עם חברים דוברי שפות שונות, ממקומות שונים בעולם, זו הזדמנות נהדרת ללמוד, אבל גם ליהנות.